לפני כמה עשורים, לפני Toxoplasma gondii, הגורם לטוקסופלזמוזיס, עלול להשפיע גם על בני אדם, אנשים שבבעלותם חתולים תויגו כ"משוגעים ". בדיוק כמו שיש היום מי שמשתפים את ציוריהם של חתולים אנתרופומורפיים באינטרנט, גם האנגלים של התקופה הוויקטוריאנית הצליחו לראות כמה ייצוגים שנוי במחלוקת של המאייר לואי וויין, שציוריהם נכללו במגזינים של אז, בספרי ילדים וגלויות.
האיש הזה האמין שהוא סובל מסכיזופרניה, ולמעשה לא היו לו חיים מאושרים מאוד, כי רק שלוש שנים לאחר שהתחתן עם אישה בשם אמילי ריצ'רדסון, גידול סרטני הפריד ביניהם לנצח. לבני הזוג באותה תקופה נולד חתול שחור ולבן, פיטר, שווין מתוכו לא נפרדו.
וויין נולד בלונדון בשנת 1860, ולמד בבית הספר לאמנות מערבית בלונדון. לאחר שעבד תקופה מסוימת כמורה, הוא הפך למאייר עצמאי. והוא היה חובב חתולים. עד כדי כך שהחיות האלה ימשיכו להגדיר את הקריירה שלו. קריירה שלא תהיה בלי מחלוקת, מכיוון שהיא משכה את החתולים האלה לבוש בבגדים, לשחק גולף, קריאת ספר... משהו שלא היה תקין באותם זמנים.
למרות הכל, עבודתו הייתה פופולרית מאוד, כפי שהמחישו מאות ספרי הילדים, ורצועות הקומיקס שלו שהשאיר בניו יורק. אחד ממעריציו היה ולס, סופר המדע הבדיוני המהולל.
גם לאחר מותו בשנת 1939, ציוריו עדיין מושכים את תשומת ליבנו כיום. הפסיכיאטר וולטר מקליי היה אחד הראשונים שחקר אותם, מתוך אמונה שאמנות היא חלון במוחו של המטופל. במשך עשרות שנים היה מקובל שוויין היה אמן בין »חמוד ומשוגע». מאוחר יותר, בשנת 1966, כתב הניו יורק טיימס מאמר על ציוריו בכותרת המשנה 'התקדמות המחלה', סדרת ציורים מפורסמת של לואי וויין, מאייר לונדוני שנכנע לסכיזופרניה בגיל העמידה, משקף את ההידרדרות הנפשית של האומן ".
ללא ספק, החתולים שהיו לויין במהלך חייו היו בני זוג יוצאי דופן.